הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
אחרי שהרבי הזקן לימד אותנו בחלק ראשון של תניא כיצד לשמוח באהבת האלוקים, ולקיים את כל מצוותיו מתוך יראה והאהבה. רוצה הרבי הזקן להביא אותנו לדרגת אמונה כזאת, שכל דבר בבריאה לא יזיז אותנו מלדבוק באמונה. כי אמונה פשוטה יש לכל יהודי, אבל יהודי שלומד את החלק הראשון בתניא, יכול לגלות אמונה יוקדת שתיגרום לו להיות שמח בכל מצב.
כל הכתוב בחלק שני של תניא לקוח מהרמב"ם, הרמב"ן, מהבעל שם טוב, ומרבי דוב ממזריטש.
כתוב: 'חנוך לנער על פי דרכו' פירושו: אפילו אם אין ליהודי אמונה יוקדת כמו לצדיקים, אלא, אמונה שמתגלה לאחר לימוד ארבעה פרקים ראשונים ברמב"ם, גם זה נקרא אמונה מהאהבה. צריך לתת לנער ללכת בדרך זו, ולזרום איתו, כי זה בעצם מה שיעזור לו בהמשך תהפוכות החיים. זה היסוד שיחזיק אותו, אמונה פשוטה שנלמדת מדרך הטבע שהשם אלוקים הכניס באטומים שבבריאה. אם תבקש מהנער לקפוץ ישר לאהבה יוקדת של מסירות נפש, זה לא יחזיק אצלו מעמד. לכן, רוצה משה רבינו לנטוע בכל יהודי אהבה שבאה על ידי התבוננות פשוטה ביציאת מצרים, כי זה דבר שיכול להחזיק אצל כל יהודי תמיד.
משה רבינו רוצה שאהבה שמגיעה ליהודי אחרי התבוננות בניסים של יציאת מצרים, שאהבה כזו תביא כל יהודי לקיום מצוות מעשיות. כי אהבה יוקדת של רצון להתנתק מהחומריות, לא יכולה להביא לקיום מצוות מעשיות. אלא אם כן, זה צדיק גמור שקיבל את הדביקות הלוהטת במתנה מלמעלה. אבל אנשים כערכנו, לא יכולים להגיע לדרגה כזו. אם נדמיין שאנו נדבקים באלוקים, לא נוכל להניח תפילין, ובנוסף ניכשל בכל מיני שטויות. לכן, 'חנוך לנער על פי דרכו', שהנער ילמד את סיפור יציאת מצרים לעומק, ויבוא לידי קיום מצוות מעשיות.
גם צדיק גמור שקיבל במתנה אהבה יוקדת להשם יתברך, גם לו יש נפילות מידי פעם. אין לו נפילות כמו שלנו, שאנו חוטאים ממש, אלא, שיש לו ירידה מאותה דביקות. אם לא תהיה לו את האהבה של חנוך לנער, אהבה פשוטה שבאה על ידי לימוד בחכמת הטבע, הוא לא יוכל להתעלות בחזרה למקומו הקודם, בדביקות לוהטת. לכן, כל אחד חייב קודם באהבה פשוטה, על ידי לימוד ארבעת פרקים ראשונים של ה'יד החזקה' להרמב"ם.
מילות התניא המקוריות:
ליקוטי אמרים חלק שני הנקרא בשם חינוך קטן מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ"ע מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע:
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה הנה מדכתיב על פי דרכו משמע שאינה דרך האמת לאמיתו וא"כ מאי מעליותא שגם כי יזקין לא יסור ממנה. אך הנה מודעת זאת כי שרשי עבודת ה' ויסודותיה הן דחילו ורחימו היראה שרש ויסוד לסור מרע והאהבה לועשה טוב וקיום כל מ"ע דאוריית' ודרבנן כמו שיתב' במקומן (ומצות החינוך היא ג"כ במ"ע כמ"ש בא"ח סימן שמ"ג):והנה באהבה כתיב בס"פ עקב אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' וגו' וצריך להבין איך שייך לשון עשייה גבי אהבה שבלב אך הענין הוא דיש שני מיני אהבת ה' האחת היא כלות הנפש בטבעה אל בוראה כאשר תתגבר נפש השכלית על החומר ותשפילהו ותכניעהו תחתיה אזי תתלהב ותתלהט בשלהבת העולה מאליה ותגל ותשמח בה' עושה ותתענג על ה' תענוג נפלא והזוכים למעלת אהבה רבה זו הם הנקראים צדיקים כדכתיב שמחו צדיקים בה' אך לא כל אדם זוכה לזה כי לזה צריך זיכוך החומר במאד מאד וגם תורה ומעשים טובים הרבה לזכות לנשמה עליונה שלמעלה ממדרגת רוח ונפש כמ"ש בר"ח שער האהבה. והשנית היא אהבה שכל אדם יוכל להגיע אליה כשיתבונן היטב בעומקא דלבא בדברים המעוררים את האהבה לה' בלב כל ישראל. הן דרך כלל כי הוא חיינו ממש וכאשר האדם אוהב את נפשו וחייו. כן יאהב את ה' כאשר יתבונן וישים אל לבו כי ה' הוא נפשו האמיתית וחייו ממש כמ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך וגו'. והן דרך פרט שכשיבין וישכיל בגדולתו של ממ"ה הקב"ה דרך פרטית כאשר יוכל שאת בשכלו ומה שלמעלה משכלו ואח"כ יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו לירד למצרים ערות הארץ להוציא נשמותינו מכור הברזל שהוא הס"א ר"ל לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש והוא ושמו אחד דהיינו שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה וגדולתו ית' שאין לה קץ ותכלית אזי כמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בענין זה בעומקא דלבא לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש כמו שיתבאר במקומה באריכות. והנה ענין אהבה זו רצה מרע"ה ליטע בלב כל ישראל בפרשה ועתה ישראל וגו' בפסוק הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק וגו' ומלתם וגו' בשבעים נפש וגו' ואהבת וגו'. ולכן סיים דבריו על אהבה זו אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה שהיא אהבה עשויה בלב ע"י הבינה והדעת בדברים המעוררים את האהבה וע"ז צוה כבר תחלה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כדי שעי"ז תבא לאהבה את ה' כדאיתא בספרי ע"פ זה. והנה על אהבה זו השנית שייך לשון מצוה וצווי דהיינו לשום לבו ודעתו בדברים המעוררים את האהבה אבל באהבה ראשונ' שהיא שלהבת העולה מאליה לא שייך לשון צווי ומצוה כלל ולא עוד אלא שהיא מתן שכרן של צדיקים לטעום מעין עו"הב בע"הז שעליה נאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם כמו שיתב' במקומה אך הנה ידוע ליודעים טעמא דקרא מאי דכתיב כי שבע יפול צדיק וקם ובפרט שהאדם נקרא מהלך ולא עומד וצריך לילך ממדרגה למדרגה ולא לעמוד במדרגה אחת לעולם ובין מדרגה למדרגה טרם שיגיע למדרגה עליונה ממנה הוא בבחי' נפילה ממדרג' הראשונ' אך כי יפול לא יוטל כתיב ואינה נקראת נפילה אלא לגבי מדריגתו הראשונה ולא לגבי שאר כל אדם ח"ו שאעפ"כ הוא למעלה מכל האדם בעבודתו כי נשאר בה בחי' רשימו ממדריגתו הראשונה אך עיקרה מאהבה שנתחנך והורגל בה מנעוריו בטרם שהגיע למדרגת צדיק וז"ש גם כי יזקין וגו'. והנה ראשית הדברים המעוררים האהבה והיראה ויסודן היא האמונה הטהורה ונאמנה ביחודו ואחדותו יתברך וית':
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
נ"ע = נשמתם עדן
וא"כ = ואם כן
מ"ע = מצוות עשה
דאוריית' = דאורייתא
שיתב' = שיתבאר
ג"כ = גם כן
כמ"ש = כמו שכתוב
בא"ח = באורח חיים
בס"פ = בסוף פרשת
בר"ח = בראשית חכמה
ע"פ = על פסוק
ממ"ה הקב"ה = מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא
ואח"כ = ואחר כך
הס"א = הסטרא אחרא
ר"ל = רחמנא ליצלן
ית' = יתברך
מרע"ה = משה רבינו עליו השלום
ע"י = על ידי
וע"ז = ועל זה
שעי"ז = שעל ידי זה
ע"פ = על פסוק
ראשונ' = ראשונה
עוה"ב = עולם הבא
בע"הז = בעולם הזה
שיתב' = שיתבאר
בבחי' = בבחינת
ממדרג' = ממדרגה
הראשונ' = הראשונה
ח"ו = חס ושלום
שאעפ"כ = שאף על פי כן
וז"ש = וזה שכתוב
