הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
ממשיך הרבי הזקן בפרק מ"א בתניא ומלמד אותנו: כשיהודי מניח תפילין, או בזמן שהוא לומד תורה, עליו לחשוב שהוא עושה זאת עבור הזכות של כל עם ישראל. המחשבה הטובה הזאת, יכולה להועיל גם ליהודי שנמצא רחוק מאוד מהתורה. כי בזמן שאנו עושים מצווה, וחושבים להאיר את נשמתו של אותו יהודי מרוחק, על ידי זה אנחנו מקרבים אותו, שיעלו לו רצונות של חזרה בתשובה.
גם אם חסיד לא מרגיש את היהודי הרחוק, בכל זאת, הוא צריך לחשוב עליו בזמן הנחת תפילין ולימוד תורה. באותה עת של הנחת תפילין ולימוד תורה, עליו לכוון לזכות גם את היהודי הרחוק, ועל ידי זה הוא יתעורר בעזרת השם.
להיות דתי לעצמך, יותר קל מאשר ללכת ולעשות מבצעים. בפרט, מבצע כזה, לחשוב לפני עשיית כל מצווה על יהודי אחר שיחזור בתשובה. זה מאוד קשה להרבה יהודים. אבל כל אחד, יחשוב לפחות על נשמתו שלו לפני כל קיום מצווה, שעל ידי המצווה, הוא רוצה לאחד את נשמתו עם אלוקים.
מילות התניא המקוריות:
אך אמנם אמרו רז"ל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל לכן יתכוין ליחד ולדבקה בו ית' מקור נפשו האלהית ומקור נפשות כל ישראל שהוא רוח פיו ית' הנק' בשם שכינה על שם ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין להחיותן ולקיימן והיא היא המשפעת בו כח הדבור הזה שמדבר בדברי תורה או כח המעשה הזה לעשות מצוה זו ויחוד זה הוא ע"י המשכת אור א"ס ב"ה למטה ע"י עסק התורה והמצות שהוא מלובש בהן ויתכוין להמשיך אורו ית' על מקור נפשו ונפשות כל ישראל לייחדן וכמ"ש לקמן פי' יחוד זה באריכות ע"ש. וזהו פי' לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כל ישראל:
הגהה (וגם על ידי זה יתמתקו גם כן הגבורות בחסדים ממילא בהתכללות המדות ויחודם על ידי גילוי רצון העליון ב"ה המתגלה למעלה באתערותא דלתתא הוא גילויו למטה בעסק התורה והמצוה שהן רצונו ית' וכמ"ש באדרא רבא ובמשנת חסידים מסכת א"א פ"ד שתרי"ג מצות התורה נמשכות מחיוורתא דא"א שהוא רצון העליון מקור החסדים):
ואף שלהיות כוונה זו אמיתית בלבו שיהיה לבו חפץ באמת יחוד העליון הזה צריך להיות בלבו אהבה רבה לה' לבדו לעשות נחת רוח לפניו לבד ולא לרוות נפשו הצמאה לה' אלא כברא דאשתדל בתר אבוי ואמי' דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה כו' [כמ"ש לעיל בשם רעיא מהימנא]. מ"מ יש לכל אדם להרגיל עצמו בכוונה זו כי אף שאינה באמת לאמיתו לגמרי בלבו שיחפוץ בזה בכל לבו מ"מ מעט מזער חפץ לבו בזה באמת מפני אהבה הטבעית שבלב כל ישראל לעשות כל מה שהוא רצון העליון ב"ה ויחוד זה הוא רצונו האמיתי והיינו יחוד העליון שבאצילות הנעשה באתערותא דלתתא ע"י יחוד נפש האלהית והתכללותה באור ה' המלובש בתורה ומצות שעוסקת בהן והיו לאחדי' ממש כמש"ל כי עי"ז מתיחדים ג"כ מקור התורה והמצות שהוא הקב"ה עם מקור נפשו האלהית הנקרא בשם שכינה שהן בחי' ממלא כל עלמין ובחי' סובב כל עלמין כמ"ש במ"א באריכות. אבל יחוד נפשו והתכללותה באור ה' להיות לאחדים בזה חפץ כל אדם מישראל באמת לאמיתו לגמרי בכל לב ובכל נפש מאהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל לדבקה בה' ולא ליפרד ולהיות נכרת ונבדל ח"ו מיחודו ואחדותו ית' בשום אופן אפי' במסירת נפש ממש ועסק התורה ומצות והתפלה הוא ג"כ ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף במלאת שבעים שנה שאינה מהרהרת בצרכי הגוף אלא מחשבתה מיוחדת ומלובשת באותיות התורה והתפלה שהן דבר ה' ומחשבתו ית' והיו לאחדים ממש שזהו כל עסק הנשמות בג"ע כדאיתא בגמרא ובזהר אלא ששם מתענגים בהשגתם והתכללותם באור ה' וזהו שתקנו בתחלת ברכות השחר קודם התפלה אלהי נשמה וכו' ואתה נפחתה כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו' כלומ' מאחר שאתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני לכן מעתה אני מוסרה ומחזירה לך לייחדה באחדותך וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא והיינו על ידי התקשרות מחשבתי במחשבתך ודיבורי בדיבורך באותיות התורה והתפלה ובפרט באמירה לה' לנכח כמו ברוך אתה וכה"ג
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
רז"ל = רבותינו זכרונם לברכה
ית' = יתברך
הנק' = הנקרא
ע"י = על ידי
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
וכמ"ש = וכמו שכתוב
פי' = פירוש
ע"ש = עיין שם
קב"ה = קודשא בריך הוא
ב"ה = ברוך הוא
א"א = אריך אנפין
פ"ד = פרק ד'
מ"מ = מכל מקום
ב"ה = ברוך הוא
ע"י = על ידי
לאחדי' = לאחדים
כמש"ל = כמו שנאמר לעיל
עי"ז = על ידי זה
ג"כ = גם כן
הקב"ה = הקדוש ברוך הוא
בחי' = בחינת
במ"א = במקום אחר
ח"ו = חס ושלום
ית' = יתברך
אפי' = אפילו
ג"כ = גם כן
בג"ע = בגן עדן
וכה"ג = וכהאי גוונא
