הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:
ממשיך הרבי הזקן לבאר לנו בפרק מ' בתניא: יש משל מגוף האדם: האותיות של שם אלוקים נרמזות בגוף האדם, כיצד?
הראש שהוא קטן, הוא כנגד היוד של שם השם, והיוד ידוע כמקור החכמה. הגוף עצמו הוא ארוך, והוא כנגד אות ו' של שמו של אלוקים. הידיים - בכל יד יש חמש אצבעות, כנגד שתי אותיות ה-ה' של שמו של הקב"ה י-ה-ו-ה. כמו שהידיים, דווקא נותנים לגוף את ההתרוממות, כי על ידי יגיע כפיך אתה מקבל לחם לאכול ובגד ללבוש, והממון מרים את האדם למעלה.
כך גם בנמשל: אותיות ה-ה' של הנשמה מבטא, העמקה של המחשבה בגדולת השם. דווקא על ידי העמקה, ניתן להרים את המצוות שאנו מקיימים, על מנת שיעמדו לפני אלוקים. זה בעצם הידיים של הנשמה, לימוד והעמקה בגדולת השם.
מילות התניא המקוריות:
אבל בתפלה בכוונה ותורה בכוונה לשמה הרי הכוונה מתלבשת באותיות הדבור הואיל והיא מקור ושרש להן שמחמתה ובסיבתה הוא מדבר אותיות אלו לכן היא מעלה אותן עד מקומה בי"ס דיצירה או דבריאה לפי מה שהיא הכוונה בדחילו ורחימו שכליים או טבעיים כו' כנ"ל ושם מאיר ומתגלה אור א"ס ב"ה שהוא רצון העליון ב"ה המלובש באותיות התורה שלומד ובכוונתן או בתפלה ובכוונתה או במצוה ובכוונתה בהארה גדולה לאין קץ מה שלא יכול להאיר ולהתגלות כלל בעוד האותיות והמצוה בעוה"ז הגשמי לא מינה ולא מקצתה עד עת קץ הימין שיתעלה העולם מגשמיותו ונגלה כבוד ה' וגו' כנ"ל באריכות:
הגהה (ושם מאיר ומתגלה ג"כ היחוד העליון הנעשה בכל מצוה ות"ת שהוא יחוד מדותיו ית' שנכללות זו בזו ונמתקות הגבורות בחסדים ע"י עת רצון העליון א"ס ב"ה המאיר ומתגלה בבחי' גילוי רב ועצום באתערותא דלתתא היא עשיית המצוה או עסק התורה שבהן מלובש רצון העליון א"ס ב"ה אך עיקר היחוד הוא למעלה מעלה בעולם האצילות ששם הוא מהות ועצמות מדותיו ית' מיוחדו' במאצילן א"ס ב"ה ושם הוא מהות ועצמות רצון העליון א"ס ב"ה והארתן לבד היא מאירה בבי"ע בכל עולם מהן לפי מעלתו ואף שנפש האדם העוסק בתורה ומצוה זו אינה מאצילות מ"מ הרי רצון העליון המלובש במצוה זו והוא הוא עצמו הדבר הלכה והתורה שעוסק בה הוא אלהות ואור א"ס המאציל ב"ה שהוא ורצונו אחד וברצונו ית' האציל מדותיו המיוחדות בו ית' וע"י גילוי רצונו המתגלה ע"י עסק תורה ומצוה זו הן נכללות זו בזו ונמתקות הגבורות בחסדים בעת רצון זו):
ובזה יובן היטב הא דדחילו ורחימו נקראי' גדפין ד"מ כדכתי' ובשתים יעופף [וכמ"ש הרח"ו ז"ל בשער היחודים פי"א] שהכנפים בעוף הן זרועות האדם כו' ובתיקונים פי' שהעוסקים בתורה ומצות בדחילו ורחימו נקראים בנים ואם לאו נק' אפרוחים דלא יכלין לפרחא:
הגהה (ובתיקון מ"ה דעופא הוא מט"ט רישא דיליה י' וגופא וא"ו ותרין גדפין ה' ה' כו' והיינו עולם היצירה שנקרא מט"ט ובו הן גופי הלכות שבמשנה ורישא דיליה הן המוחין ובחי' חב"ד שהן פנימיות ההלכות וסודן וטעמיהן ותרין גדפין דחילו ורחימו הן ה' עילאה שהיא רחימו וה' תתאה היא יראה תתאה עול מלכות שמים ופחד ה' כפחד המלך ד"מ שהיא יראה חיצונית ונגלית משא"כ יראה עילאה ירא בושת היא מהנסתרות לה' אלהינו והיא בחכמה עילאה יו"ד של שם הוי"ה ב"ה כמ"ש בר"מ):
כי כמו שכנפי העוף אינם עיקר העוף ואין חיותו תלוי בהם כלל כדתנן ניטלו אגפיה כשרה והעיקר הוא ראשו וכל גופו והכנפיי' אינם רק משמשים לראשו וגופו לפרחא בהון וכך ד"מ התורה ומצות הן עיקר היחוד העליון ע"י גילוי רצון העליון המתגלה על ידיהן והדחילו ורחימו הם מעלים אותן למקום שיתגלה בו הרצון אור אין סוף ברוך הוא והיחוד שהן יצירה ובריאה:
הגהה (או אפילו בעשיה בי"ס דקדושה מקום מצות מעשיות וכן מקרא אבל במשנה מתגלה היחוד ואור אין סוף ברוך הוא ביצירה ובתלמוד בבריא' דהיינו שבלימוד מקרא מתפשט היחוד ואור א"ס ב"ה מאצילו' עד העשיה ובמשנה עד היצירה לבדה ובתלמוד עד הבריאה לבדה כי כולן באצילות אבל קבלה אינה מתפשטת כלל מאצילות לבי"ע כמ"ש בפרע"ח):
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
בי"ס = בי' ספירות
כנ"ל = כנאמר לעיל
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
ב"ה = ברוך הוא
בעוה"ז = בעולם הזה
ג"כ = גם כן
ות"ת = ותלמוד תורה
ית' = יתברך
מיוחדו' = מיוחדות
בבי"ע = בבריאה, יצירה, עשיה
מ"מ = מכל מקום
וע"י = ועל יד
נקראי' = נקראים
ד"מ = דרך משל
כדכתי' = כדכתיב
וכמ"ש = וכמו שכתב / וכמו שכתוב
הרח"ו ז"ל = הרב רבי חיים ויאטל זכרונו לברכה
פי"א = פרק י"א
פי' = פירוש
חב"ד = חכמה, בינה, דעת
משא"כ = מה שאין כן
בר"מ = ברעייא מהימנא
והכנפיי' = והכנפיים
בבריא' = בבריאה
מאצילו' = מאצילות
בפרע"ח = בפרי עץ חיים
