עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחודש אדר א' תשע"ד >> יום שבת ט"ו אדר א'
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

ממשיך הרבי הזקן בפרק כ"ט בתניא: אדם בעל גאווה נהיה עצוב, זה אומר שהוא צריך להוריד את הגאווה וכך יגיע לשמחה. כדי להבין את זה צריך להקדים משל: לפעמים אנו מדברים עם חבר ומבקשים ממנו טובה. הוא לא רוצה לעשות שום טובה, אבל בכל זאת הוא אומר לך: כן, כן אני שומע מה שאתה אומר. מדוע הוא אומר כן, כן אני שומע? כי הוא רק רוצה לשמוע באוזן, הוא לא רוצה לראות בעיני השכל את מצוקתו של חבירו. כי מי שרואה בעיני שכלו את מצוקת החבר, מיד יוריד את עצמו לעזור לזולת. בנמשל: האדם הגאוותן לומד תורה רק בבחינת שמיעה. דהיינו הדברים לא ברורים אצלו בעיני השכל, היות והוא ממש מוקף בחומת גאווה שמסתירה לו על העייניים של השכל. מה יעשה גאוותן זה? פשוט מאוד ישפיל את עצמו, ורק כך יוריד את הקאטארקט שעל עיני השכל שלו, ויתחיל לראות אלוקות.
המרגלים היו גאוותנים חשבו שהם מבינים הכל. ובגלל זה העדיפו את המדבר על ארץ ישראל. רק לאחר שמשה רבינו הוריד להם את הגאווה ואמר להם שהם נענשים, פתאום עיני השכל שלהם נפתחו, לפתע הם הסכימו לעלות לארץ ישראל. כך גם הגאוותן שנהיה עצוב. אם הוא ישפיל את עצמו, יפתחו לו עיני השכל ויהיה שמח. רק שאצל המרגלים, בגאוותם דיברו נגד אלוקים, לכן לא היתה להם תקנה באותו דור והם חזרו בגלגול כדי לתקן. אבל הגאוותן, היות ולא הוציא בפיו דברי נאצה על אלוקים, לכן דרך התשובה שלו יותר קלה, מיד כשהוא משפיל את עצמו, מתקבלת תשובתו.


מילות התניא המקוריות:

עוד ישים אל לבו רוב חלומותיו שהם הבל ורעות רוח משום שאין נפשו עולה למעלה וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים וגו' ואינון סטרין בישין אתיין ומתדבקן ביה ומודעין ליה בחלמא מילין דעלמא וכו' ולזמנין דחייכן ביה ואחזיאו ליה מילי שקר וצערין ליה בחלמיה כו' כמ"ש בזהר ויקרא [ד' כ"ה ע"א וע"ב] ע"ש באריכות. והנה כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים להיות לבו נשבר בקרבו ונבזה בעיניו נמאס ככתוב בתכלית המיאוס ולמאס חייו ממש הרי בזה ממאס ומבזה הס"א ומשפילה לעפר ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה שמגביה את עצמה על אור קדושת נפש האלהית להחשיך אורה. וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה כמאמר רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו וגו' דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת עד מתי תסתיר לפני אור א"ס ב"ה הממלא כל עלמין היה הוה ויהיה בשוה גם במקום זה שאני עליו כמו שהיה אור א"ס ב"ה לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי כמ"ש אני ה' לא שניתי כי הוא למעלה מהזמן וכו' ואתה מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחי' ראייה חושיית. והנה על ידי זה יועיל לנפשו האלהית להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושיית ולא בחי' שמיעה והבנה לבדה כמ"ש במ"א שזהו שרש כל העבודה והטעם לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בס"א שלכן נמשלה לחשך שאין בו שום ממשות כלל וממילא נדחה מפני האור וכך הס"א אף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות עכו"ם וגם נפש הבהמית שבישראל כנ"ל מ"מ הרי כל חיותה אינה מצד עצמה ח"ו אלא מצד הקדושה כנ"ל ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה כביטול החשך מפני האור הגשמי רק שלגבי קדושת נפש האלהית שבאדם נתן לה הקב"ה רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה להשפילה ע"י שפלות ונמיכת רוחו ונבזה בעיניו נמאס ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לקיים מ"ש משם אורידך נאם ה' דהיינו שמסירה מממשלתה ויכלתה ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת נפש האלהית ואזי ממילא בטילה ונדחית כביטול החשך מפני אור הגשמי. וכמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים שמתחלה אמרו כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו כו' שלא האמינו ביכולת ה' ואח"כ חזרו ואמרו הננו ועלינו וגו' ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה' הרי לא הראה להם משרע"ה שום אות ומופת על זה בנתיים רק שאמ' להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ ומה הועיל זה להם אם לא היו מאמינים ביכולת ה' ח"ו לכבוש ל"א מלכי' ומפני זה לא רצו כלל ליכנס לארץ אלא ודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים רק שהס"א המלובשת בגופם הגביה עצמה על אור קדושת נפשם האלהית בגסות רוחה וגבהות' בחוצפה בלי טעם ודעת ולכן מיד שקצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וגו' וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר לבם בקרבם כדכתיב ויתאבלו העם מאד וממילא נפלה הס"א מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה וישראל עצמן הם מאמינים ומזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה כי הם דברי רוח הס"א לבדה המגביה עצמה על נפשו אבל ישראל עצמן הם מאמינים כו' וגם הס"א עצמה אין לה ספיקות כלל באמונה רק שניתן לה רשות לבלבל האדם בדברי שקר ומרמה להרבות שכרו כפיתויי הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך כמ"ש בזה"ק:
 
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים
וכמ"ש = וכמו שכתוב
ד' כ"ה ע"א וע"ב = דף כ"ה עמוד א' ועמוד ב'
ע"ש=עיין שם
הס"א = הסטרא אחרא
רז"ל = רבותינו זכרם לברכה
יצ"ט = יצר טוב
יצה"ר = יצר הרע
ז"ל = זכרונם לברכה
א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
כמ"ש = כמו שכתוב
בחי' = בחינת
במ"א = במקום אחר
עכו"ם = עובדי כוכבים ומזלות
כנ"ל = כנאמר לעיל
מ"מ =מכל מקום
 ח"ו = חס ושלום
הקב"ה = הקדוש ברוך הוא
ע"י = על ידי
מ"ש = מה שכתוב
ואח"כ = ואחר כך
משרע"ה = משה רבינו עליו השלום
שאמ' = שאמר
ל"א = 31
מלכי' = מלכים
וגבהות' = וגבהותה 

 
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
 




     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים