עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 
בית דין אמריקה  |  



דף הבית >> תניא יומי מבואר >> שיעורים לחודש אלול תשע"ד >> יום שבת י"א אלול
 

                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא
 
הרב נחמן נחמנסון השליח הראשי להודו מוסר שיעור תניא יומי בבית חב"ד הודו
הסבר התניא היומי:

בפרק י"ב למדנו איך לתת צדקה.
בפרק י"ג ממשיך הרבי הזקן ללמד אותנו: מדוע יש בעם ישראל נדבנים וקמצנים, כמו שמובא ברמב"ם בהילכות דעות: יש שינוי טבע והרגש פנימי מן הקצה אל הקצה בין האנשים. מי שאוהב ללמוד הרבה בשקט עם עצמו, הוא קריר ונוטה לטבע הקמצנות והחסכנות. ואילו, מי שאוהב חיי חברה ולא יכול ללמוד ללא חברותא, גם הוא אוהב את ההשפעה על החוץ, הוא נוטה יותר לפזרנות ולתת צדקה בשופי.
יהודי צריך להיות גם חסכן וגם פזרן. בין אם בטבעו הוא נברא ללמוד במיסתור, או שנברא בצורה שהוא חי רק חיי חברה, הוא צריך לשאוף לשביל הזהב. להיות תמיד באמצע כלול משתי המעלות. כמו שאומר הרמב"ם בהילכות דעות: זוהי דרך הישר והטוב בעיני אלוקים והבריות.
מסיים הרבי הזקן את פרק י"ג ב'איגרת הקודש' שבתניא ומבאר את הפסוק בתהילים: "מה רב טובך אשר צפנת". בכל יהודי יש טוב צפון, גם אם הוא קמצן בנתינת הצדקה, בכל זאת יש בו רחמנות גדולה על המסכנים, כי ישראל רחמנים בני רחמנים.
'צפנת ליראיך', זה הביטוי ליהודים שהם קמצנים בנתינת הצדקה. כי הם עובדים את אלוקים מיראה. לעומתם: מי שעובד אלוקים מאהבה נותן צדקה בפזרנות.
ממשיך הפסוק: 'פעלת לחוסים בך נגד בני אדם' - זה העובדים מאהבה, ולכן הם נותנים צדקה 'נגד', כלומר קבל עם ועדה, בפירסום. כמו כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מלך המשיח שנותן צדקה ביום ראשון בפירסום (חלוקת דולרים).  אצלו נתינת הצדקה היא מאהבה נגד בני אדם, גם למי שמתנגד לדרכו הוא נותן. כי הרבי הוא ראש לכל הרחמנים בני רחמנים.
והפסוק ממשיך: 'תסתירם בסתר כנפיך' - אלוקים נותן לרבי שליט"א אור כזה גדול שמגן עליו מכל דבר רע. הרע לא יכול להיות בכלל קיים באור המקיף של הסוכה.
 ממשיך הפסוק: 'מרכסי  איש תצפנם בסוכה מריב לשונות' - מרוכסי איש - שהגאוותנים והולכי רכיל לא נכנסים לסוכה של הרבי שליט"א. לכן הם צריכים להיתבטל לרבי שליט"א ולתת צדקה בשופי בעזרת השם.

 
מילות התניא המקוריות:

יג מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. הנה בכלל עובדי ה' יש ב' בחי' ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה מבחי' ימין ושמאל דהיינו שבחי' שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת ה' כמ"ש והצנע לכת כו' במסתרים תבכה כו' כל העוסק בתורה בסתר כו'. והנה ממדה זו נמשכה ג"כ בחי' הצמצום והגבול בעבודת ה' כמו בצדקה להיות נידון בהשג יד והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכה"ג בת"ת ושארי מצות די לו שיוצא י"ח מחיוב מפורש שחייבתו התורה בפי' לקבוע עתים כו'. אך בחי' ימין היא מדת החסד וההתפשטות בעבודת ה' בהתרחבות בלי צמצום והסתר כלל כמ"ש ואתהלכה ברחבה כו' וממנה נמשך ג"כ מ"ש רז"ל זרוק מרה בתלמידים כו' (צ"ע. ונראה שצ"ל קודם אך בחי' ימין כו') וגם בלי צמצום וגבול כלל ואין מעצור לרוח נדבתו בין בצדקה ובין בת"ת ושארי מצות ולא די לו לצאת י"ח בלבד אלא עד בלי די כו':
והנה כל איש ישראל צ"ל כלול מב' בחי' אלו ואין לך דבר שאין לו מקום ולכן מצינו כמה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ללמדנו שאף ב"ש ששרש נשמתם מבחי' שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה. וב"ה שהיו מבחי' ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי ב"ש שיהיו מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה אעפ"כ בכמה דברים היו ב"ש מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין וכן שורש נשמת ב"ה כלול גם משמאל כידוע דרך ומדות קדש העליון דלית תמן קיצוץ ופירוד ח"ו וכל המדות כלולות זו מזו. ולכן הם מיוחדות זו בזו כידוע לי"ח וכדכתיב באברהם שהוא מדת החסד והאהבה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ע"י שלבש מדת הגבורה ויעקוד את יצחק בנו ויקח את המאכלת כו'. ומה שאמר הכתוב אברהם אוהבי ופחד יצחק הנה ההפרש וההבדל הזה הוא בבחי' גילוי והעלם שבמדת יצחק הפחד הוא בבחי' גילוי והאהבה מסותרת בבחי' העלם והסתר וההיפך במדת א"א ע"ה וזהו שאמר דהע"ה מה רב טובך וגו' כלומר שמדת הטוב והחסד אשר היא בבחינת העלם והסתר אצל כל מי ששורש נשמתו מבחי' שמאל הנק' בשם יראיך כמדת ב"ש. הנה אף שהוא טוב הגנוז וצפון אעפ"כ הוא רב וגדול מאד כמו מדת הגדולה והחסד ממש שמבחי' ימין ושתיהן הן מבחי' גילוי בלי גבול ומדה ושיעור. וז"ש מה רב טובך כלומר בלי גבול ומדה בין הטוב אשר צפנת ליראיך ובין אשר פעלת לחוסים בך שהם בעלי הבטחון שמבחי' ימין וחסדם וטובם הוא ג"כ בבחי' גילוי והתפשטות נגד בני אדם ולא בבחינת צמצום והסתר כלל. (ומ"ש ליראיך ולא ביראיך היינו משום שכל מה שהוא בבחינת העלם בכל נשמה הנה בחי' זו אינה מלובשת תוך הגוף במוחו ולבו אלא הוא בבחינת מקיף מלמעלה ומשם היא מאירה למוחו ולבו לעתים הצריכים להתעוררות בחי' זו שתתעורר ותאיר למוחו ולבו כדי לבא לידי מעשה בפועל ממש). ואמר ע"כ אשר רב טוב לבית ישראל הצפון והגלוי הוא בבחי' בלי גבול ומדה לפי ערך נפשותם המלובשת בגוף לכן גם אתה ה' תתנהג עמהם במדת חסדך הגדול בלי גבול ותכלית הנק' רב חסד. דאית חסד ואית חסד. אית חסד עולם שיש כנגדו ולעומתו מדה"ד ח"ו למעט ולצמצם חסדו וטובו. אבל חסד עליון הנק' רב חסד אין כנגדו מדה"ד למעט ולצמצם רוב חסדו מלהתפשט בלי גבול ותכלית כי הוא נמשך מבחי' סוכ"ע וטמירא דכל טמירין הנק' כתר עליון וז"ש תסתירם בסתר פניך וגו' תצפנם בסוכה וגו':

 
פיענוח ראשי תיבות וקיצורים

ב' = 2
בחי' = בחינות
כמ"ש = כמו שכתוב
ג"כ = גם כן
וכה"ג = וכהי גוונא
בת"ת = בתלמוד תורה
י"ח = ידי חובה
בפי' = בפירוש
ג"כ = גם כן
מ"ש = מה שאמרו
רז"ל = רבותינו זכרונם לברכה
צ"ע = צריך עיון
שצ"ל = שצריך להיות
צ"ל = צריך להיות
מב' = מ-2
בחי' = בחינות
ב"ש = בית שמאי
ב"ה = בית הלל
אעפ"כ = אף על פי כן
ח"ו = חס ושלום
לי"ח = ליודעי ח-ן – חכמה נסתרה
ע"י = על ידי
א"א = אברהם אבינו
ע"ה = עליו השלום
דהע"ה = דוד המלך עליו השלום
מבחי' = מבחינת
הנק' = הנקרא
ב"ש = בית שמאי
אעפ"כ = אף על פי כן
וז"ש = וזה שכתוב
ג"כ = גם כן
ומ"ש = ומה שכתוב
ע"כ = על כך
מדה"ד = מידת הדין
ח"ו = חס ושלום
סוכ"ע = סובב כל עלמין

 
                                 שיעור קודם                                                               שיעור הבא

 
 




     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים