עברית  |  English  |  

  ב"ה
 
 
 
 
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
 

 

דף הבית >> חגים ומועדים >> פסח >> קריאת ההגדה מידי שנה
 


מדוע אנו קוראים בכל שנה ושנה מחדש את ההגדה של פסח?
 


 
   
 

מדי שנה בשנה מתכנסים יחדיו המוני המוני בני ובנות ישראל בבתיהם לחוג את חג הפסח וליל הסדר – הוא הליל אשר בו, בשנת ב'תמ"ח (2448) לבריאת העולם (1312 לפני הספירה), יצאו כל בני ישראל מארץ מצרים בדרכם לקבל את התורה על הר סיני ולשוב ולעלות אל ארץ אבותיהם, ארץ ישראל.
 
למעשה ארוע זה של היציאה ממצרים הוא כה משמעותי וחשוב בתולדות העם היהודי - עד שחכמינו זכרונם לברכה אמרו: 'בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים'[1].
 
- בקשר לאימרה זו של חכמינו ז"ל יש לומר את הדברים הבאים:
 
בוודאי שאין הכוונה באימרה זו שעל האדם לראות את עצמו בכל יום עובר את קו הגבול הגשמי בין ארץ מצרים למדבר סיני ומשם לארץ ישראל – שהרי מהי המשמעות בכך שהאדם עובר קו גיאוגרפי זה או אחר?!
 
וכמו כן, אין הכוונה בכך רק שעל האדם לראות את עצמו בכל יום משתחרר מהשעבוד הגשמי שהיה במצרים ויוצא לחירות גשמית – שהרי היו עוד תקופות בהן היו בני ישראל משועבדים לעמים אחרים, כך שמהי למעשה הייחודיות דווקא בהשתחררות מן השעבוד הגשמי שהיה בזמן ההוא בארץ מצרים?!
 
אלא הכוונה הפנימית והשלימה באימרה זו היא שגם היום, ובכל יום, האדם היהודי צריך לראות את עצמו יוצא ממצרים – כלומר, יוצא ממֵיצָרֵי[2] הגוף ונכלל ומתאחד, על ידי קיום התורה והמצוות, עם אורו של הקדוש ברוך הוא - אור אין סוף !
 
 
 
  • הגדה של פסח
 
אחד העניינים הכי עיקריים אשר מסייע ומביא ליציאה זו ממֵיצָרֵי הגוף בליל הסדר הוא קריאת ה-'הגדה של פסח' –
 
אמנם על פניו לכאורה נראה כי סיפור הדברים המופיע בהגדה
 
 
- הסיפור אודות לידתו והתהוותו של העם היהודי, החל עוד מאבות אבותינו, שהיו עובדי עבודה זרה[3], דרך אברהם יצחק ויעקב והירידה לגלות מצרים[4], ועד לעשר המכות והגאולה ממצרים -
 
הוא סיפור דברים שהיה בעבר, היה ונגמר – כך שלא כל כך מובנת השייכות של סיפור זה לימינו אלה, ובפרט לעבודה הנדרשת כיום של יציאה ממֵיצָרֵי הגוף,
 
אך למעשה ההגדה, בהיותה חלק בלתי נפרד מן התורה, מורכבת משני רבדים – רובד חיצוני וגלוי ורובד פנימי ונסתר,
 
כלומר, כמו שהאדם מורכב מגוף (גשמי) המכיל בתוכו נשמה (רוחנית) נסתרת – כאשר הנשמה היא, כמובן, עיקר חייו של האדם (שהרי גוף ללא נשמה הוא גוף מת),
 
כך גם ההגדה (כמו כל שאר חלקי התורה) מורכבת מגוף, הוא גוף ההגדה (הרובד החיצוני והגלוי של ההגדה), אשר מכיל בתוכו על ידי רמזים ומשמעויות נסתרות את הנשמה, נשמת ההגדה (הוא הרובד הפנימי והנסתר), שהיא עיקר החיים שבהגדה – קריאת ההגדה ללא ידיעת פנימיות ההגדה היא קריאה חסרת חיים...
 
וכך, כאשר לומדים את פנימיות ההגדה רואים ומבינים כיצד אכן סיפור הדברים המסופר בהגדה למעשה, בפנימיותו, מראה לאדם את דרך המלך, אשר אם בה ילך יוכל הוא לצאת ממֵיצָרֵי גופו ונפשו, ולהתאחד ולהיכלל באור אין סוף ברוך הוא,
 
וכפי שמראה את כל זאת ספר זה – המהווה מקבץ מדבריו של הרבי מליובאוויטש, נשיא דורנו[5], נשיא תורת החסידות, אודות פנימיות ההגדה[6].
 
 
  • חומר רקע
 
הרעיונות הנפלאים השזורים להלן במהלך סיפור ההגדה הם ברמת ידע והבנה מעט גבוהה ולא מוכרת, ועל כן, בכדי שדברים אלה יוכלו להיות מובנים היטב לכל נדרש תחילה לבאר את הבסיס והרקע אשר עליו מתרחשת עלילת ההגדה.
 
  • בריאת העולם[7]
 
ונתחיל עם נקודת הזמן הראשונה - בריאת העולם.
 
התורה מספרת שבריאת העולם נעשתה על ידי דיבורו של הבורא בעשרה מאמרות: 'בעשרה מאמרות נברא העולם'[8], וכמו שאומר זאת הכתוב: 'בִּדְבַר יְ-ה-וָ-ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם'[9].
 
[עשרת המאמרות הם: 'וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים 'יְהִי אוֹר' וַיְהִי אוֹר... וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים 'יְהִי רָקִיעַ' – וַיְהִי כֵן... וַיֹּאמֶר   אֱ-לֹהִים 'יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה' – וַיְהִי כֵן... וכו'... '[10]]
 
כלומר, מדיבורו של הבורא (עשרת המאמרות) נברא העולם על כל פרטיו - דיבורו של הבורא הוא הכח     הא-לוהי באמצעותו נבראה כל הבריאה כולה. במילים אחרות: כל הברואים כולם, על כל פרטיהם[11], נבראו מעשרת המאמרות שאמר הבורא.
 
ובפירוט יותר: דיבורו של הבורא מורכב מ-22 (כ"ב)[12] אותיות התורה [אותיות התורה הן: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ך, ל, מ, ם, נ, ן, ס, ע, פ, ף, צ, ץ, ק, ר, ש, ת] כאשר כל אות ואות היא למעשה המשכה (הורדה) מסויימת וייחודית רק לה של אור אין סוף ברוך הוא מהבורא בכדי להוות ולקיים את הבריאה[13],
 
[על דרך משל - כמו שכל אות ואות מדיבורו של האדם מושכת עימה ומגלה את רצונו של האדם ומחשבתו לזולתו - חלוקת הדיבור לאותיות מאפשרת לאדם לגלות את מחשבתו לזולתו]
 
כל זאת ועוד – למעשה, כמו שהטבע של האבן הוא לשוב מטה אל הארץ לאחר שנזרקה מעלה, כך הטבע של כל הברואים הוא לחזור ולשוב ולהיות אין ואפס מוחלט כמו שהיו לפני שנבראו,
 
אלא שהברואים כולם נשארים להיות קיימים ולא חוזרים להיות אין ואפס מוחלט מכיוון שאותיות דיבורו של הבורא, אותיות התורה, עומדות ומלובשות בהם, שוכנות בתוך הברואים ממש, ונותנות ומוסיפות בהם בכל רגע ורגע מחדש אור אין סוף אשר מהווה ומקיים אותם מחדש בכל רגע ורגע ממש[14] (מכאן גם מובן שאם היו מסתלקות אותיות התורה מנברא כלשהו היה נברא זה חוזר להיות אין ואפס מוחלט כמו שהיה לפני שנברא),
 
  • המשכת החיים לעולם
 
בחמשת ימיה הראשונים של הבריאה, טרם נברא אדם הראשון, המשכת והורדת החיים ואור אין סוף לצורך קיום הבריאה היתה כמתנת 'חסד חינם' מהבורא, שהרי באותם ימים – 'וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה'[15], כלומר, לא היה עדיין מי שיגרום וישפיע בעבודתו להמשכת והורדת אור אין סוף אל הבריאה,
 
 אך מאז שנברא אדם הראשון, ביום השישי[16] לבריאה, קיום הבריאה כולה והנהגתה תלויים וקשורים באדם ובמעשיו, וכמו שאומר זאת הכתוב: 'וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם, וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ'[17] – כלומר, 'לְעָבְדָהּ' על ידי 'מצוות עֲשֵׂה'[18], 'וּלְשָׁמְרָהּ' על ידי 'מצוות לא תַעֲשֵׂה '[19].
 
  • הסתלקות השכינה מן הארץ לרקיעים
 
כמו כן, בתחילת ימיה של הבריאה הייתה השכינה (היא האור הא-לוהי המהווה את הבריאה) גלויה ממש בכל הבריאה כולה – כלומר, בכל פרט ופרט בבריאה האיר בגלוי האור הא-לוהי אשר מהווה ומחייה אותו מאין ואפס להיות יש,
 
אלא שאז חטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת - ומכיוון שהנהגת הבריאה תלויה וקשורה באדם - גרם חטא זה להסתלקותה של השכינה מהארץ לרקיע הראשון,
 
כלומר, לאחר חטא עץ הדעת לא האירה עוד השכינה בגלוי בעולם - האור הא-לוהי שבכל נברא ונברא הפך להיות נסתר ונעלם מעין כל,
 
ועוד גם זאת - לפני חטאו של אדם הראשון לא היה כלל מוות בעולם, אדם ואשתו וכל הברואים כולם היו אמורים לחיות חיי נצח, אך כאשר חטא האדם ואכל מעץ הדעת, נתקיימה האזהרה בה הוזהר על חטא זה: 'וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת'[20] – ונהיה מוות בכל העולם כולו.
כל זאת ועוד –
 
בכך לא תם סיפור התרחקותו של האור האלוקי מהתגלותו בבריאה:
 
לאחר חטאו של אדם הראשון היה זה קַיִן בנו שחטא והרג את הבל אחיו, וכתוצאה מכך הסתלקה השכינה מן הרקיע הראשון אל הרקיע השני, שמעליו,
 
לאחר מכן בימיו של 'אֱנוֹשׁ' החלו בני האדם לטעות ולעבוד 'עבודה זרה' – כלומר, לעבוד ולסגוד לכוכבים ולמזלות שבשמים[21] ולעשותם אלילים – ובכך הסתלקה השכינה הלאה מהרקיע השני לשלישי,
 
לאחר מכן בשל חטאיהם של דור המבול, דורו של נח, הסתלקה השכינה מהרקיע השלישי לרקיע הרביעי,
 
וכך המשיכו לחטוא בני האדם עד שהסתלקה השכינה והגיעה לרקיע השביעי.
 
  • הורדת השכינה חזרה אל הארץ על ידי שבעת הצדיקים
 
לאחר חטאים אלה, הגיעה תקופתם של שבעה צדיקים שעל ידי מעשיהם הטובים הורידו את השכינה בחזרה מן הרקיע השביעי מטה עד לארץ:
 
הראשון שבהם היה אברהם אבינו[22] שהוריד את השכינה מהרקיע השביעי לרקיע השישי,
 
את דרכו של אברהם אבינו המשיך יצחק אבינו שהוריד את השכינה מהרקיע השישי לחמישי,
 
יעקב אבינו הוריד את השכינה מהרקיע החמישי לרקיע הרביעי, וכך הלאה...
 
עד שלבסוף בא משה רבינו, הצדיק השביעי[23], הוציא את בני ישראל ממצרים, ולאחר מכן במעמד הנעלה של מתן תורה על הר סיני הוריד את השכינה מהרקיע הראשון שוב חזרה אל הארץ, כך ששוב חזר והאיר האור הא-לוהי בגלוי בכל פרט ופרט בבריאה -
 
למעשה, גילוי זה של השכינה על הארץ היה תכלית ושלימות הגאולה של בני ישראל משעבוד מצרים, וכפי שאמר זאת הקדוש ברוך הוא למשה עוד כאשר הוא נשלח לגאול את בני ישראל: 'בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה'[24].
 
  • בני ישראל שוב גורמים לסילוק השכינה
 
אם בני ישראל היו זוכים אזי גלות מצרים הייתה הגלות היחידה והאחרונה, והגאולה ממצרים הייתה בתכלית השלימות - בני ישראל ויחד איתם כל ברואי העולם היו שבים לחיות חיי נצח, ומלאך המוות לא היה יכול לשלוט עליהם עוד לעולם – ממש כמו לפני חטא עץ הדעת,
 
אלא שבני ישראל לא עמדו בנסיון, וכאשר – לדעתם – איחר[25] משה רבינו לרדת מהר סיני חטאו בני ישראל וביקשו להם מנהיג אחר בדמות עגל הזהב,
 
ובשל חטא זה נסתלקה השכינה שוב מן הארץ לרקיע, ובני ישראל יחד עם העולם כולו שבו והפכו להיות מגושמים.
 
  • גלות וגאולה
 
תכלית הבריאה היא הרי ההתגלות של האור האלוקי, אור אין סוף ברוך הוא, בעולם הזה הגשמי[26],
 
ולכן, מאז שהסתלקה השכינה בפעם השניה לרקיע בעקבות חטא העגל, עבודתם של בני ישראל היא לשוב ולהוריד את השכינה אל הארץ – להביא את העולם כולו למצב של גאולה!
 
למעשה, גאולה מעין זו כבר הייתה בימי בית המקדש הראשון – אלא שאז, ברבות השנים, חטאו בני ישראל בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – וחטאים אלה הביאו לחורבן בית המקדש הראשון, לסילוק השכינה שוב מן הארץ ולירידתם של בני ישראל לגלות,
 
לאחר מכן נבנה בית המקדש השני, ושוב שרתה השכינה בארץ - גאולה, אלא שאז חטאו בני ישראל בחטא החמור מכל[27], חטא שנאת החינם, ועל ידי כך נחרב גם בית המקדש השני, שוב השכינה הסתלקה מן הארץ, ובני ישראל יצאו לגלות זו הארוכה בה אנו נמצאים מאז ימי חורבן בית שני,
 
כל זאת עד הגאולה האמיתית והשלימה (גאולה אשר הובטחנו שאין אחריה עוד גלות) אשר בה יתאחד עם ישראל כולו יחדיו, ייבנה בית המקדש השלישי והנצחי בירושלים עיר הקודש, והשכינה תאיר בגלוי שוב בכל פרט ופרט בבריאה,
 
כל זאת על ידי משיח צדקנו - אשר לבואו אנו מייחלים בכל יום ויום זה אלפי שנים.
 
 
 

 
© - כל הזכויות על הציורים והעיבוד הלשוני שמורות לר' רועי כץ, 'משיח' הוצאה לאור.
 
 

[1] ספר התניא חלק א, ראש פרק מז. רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ו.
[2] 'מצרים' לשון 'מֵיְצָר והגבלה'.
[3] כפי שההגדה מספרת – 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו...'.
[4] כפי שההגדה מספרת – 'ואקח את אביכם, את אברהם... ואתן לו את יצחק, ואתן ליצחק את יעקב... וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור...'.
[5] ראה עמוד 58 ואילך.
[6] כל דבריו של הרבי מליובאוויטש מובאים בספר זה לאחר תרגום, עיבוד לשוני ועריכה בסגנון חופשי. מראי המקומות שמהם נלקטו הדברים המובאים מצויינים בבירור בסוף כל קטע וקטע לאורך הספר. לעיתים שולבו בקטע אחד מספר שיחות של הרבי מליובאוויטש העוסקות באותו נושא – ויש לומר בבירור ששילוב השיחות יחדיו נעשה על ידי המוציא לאור של ספר זה, והדבר הוא באחריותו הבלעדית. 
[7] הדברים הנאמרים מכאן ולהלן מבוססים על הנאמר בספר התניא, שער הייחוד והאמונה.
[8] משנה, מסכת אבות, פרק ה, משנה א.
[9] ספר תהילים, פרק לג, פסוק ו.
[10] ספר בראשית, פרק א.                                                                                                                
[11] כל הנבראים כולם, גם נבראים פרטיים, נבראו על ידי עשרת המאמרות – למרות שהם אינם נזכרים בהם באופן מפורש. לדוגמא – 'אבן' אינה נזכרת בעשרת המאמרות, אך מתוך צירופים וחילופי אותיות של האותיות המופיעות בעשרת המאמרות נשתלשלה לבסוף התיבה 'אבן' – והאותיות שבתיבה זו הן למעשה החיות של האבן. וכן לגבי כל שאר הנבראים הפרטיים. ראה כל זאת בספר התניא - שער הייחוד והאמונה.
[12] ואם נוסיף את חמשת האותיות הסופיות מנצפ"ך הרי מתקבל המספר 27 (ז"ך).
[13] ועוד להעיר - המשכת אור אין סוף שנושאת איתה כל אות ואות מתבטאת בצורתה החיצונית הייחודית של כל אות ואות – וכפי שיוסבר להלן החל מעמוד 175
[14] על כך שאותיות התורה תמיד עומדות ומלובשות בתוך הנבראים כולם בכדי להחיותם אומר דוד המלך בספר תהילים: 'לְעוֹלָם יְ-ה-וָ-ה דְּבָרְךָ נִיצָּב בַּשָּׁמָיִם (ספר תהילים, פרק קיט, פסוק פט)' – כלומר, האותיות הא-לוהיות אשר מרכיבות את מאמרו של הבורא: 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם (ספר בראשית, פרק א, פסוק ו)', המאמר ממנו נברא הרקיע, אותיות אלה שוכנות וניצבות בתוך הרקיע עצמו ממש, והן הנותנות ומוסיפות בו בכל רגע אור וחיים המהווים ומקיימים אותו ומונעים ממנו מלשוב ולהיות אפס מוחלט כפי שהיה לפני שנברא. ועניין זה של התהוות והתחדשות הרקיע הוא תמידי ומתמשך, באופן של 'לְעוֹלָם', שהרי אם היו מסתלקות אותיות התורה מהרקיע – ואפילו לרגע אחד – היה זה מתבטל לגמרי והופך לאין ממש (-כמובן שהרקיע מובא כאן כדוגמא מייצגת לכל הנבראים כולם).
[15] ספר בראשית, פרק ב פסוק ה: 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ  בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח. כִּי לֹא הִמְטִיר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה'.
[16] העולם נברא בכ"ה אלול, ואילו אדם הראשון נברא בא' בתשרי, ולכן אנו חוגגים את ראש השנה בא' בתשרי.
[17] ספר בראשית, פרק ב פסוק טו.
[18] 'מצוות עשה' - מצוות שיש לעשותן.
[19] 'מצוות לא תעשה' – מצוות שיש להישמר מלעבור עליהן.
[20] ספר בראשית, פרק ב פסוק טז: 'וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר - מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת'.
[21] על הפסוק: 'וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ - אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם    יְ-ה-וָ-ה (ספר בראשית, פרק ד פסוק כו)' אומר רש"י: 'אז הוחל – לשון חול (היפך הקודש) – כלומר, אז התחילו לקרוא את שמותיהם של בני האדם בשמו של הקדוש ברוך הוא, לעשות אותם אלילים ולקרוא להם א-לוהות (מובא כאן בשינוי לשון קצת)'. וראה רמב"ם, הלכות עבודה זרה ראש פרק א.
[22] מכיוון שאברהם אבינו היה הצדיק הראשון שהחל להוריד את השכינה מלמעלה למטה אמר דווקא לו הקדוש ברוך הוא (בברית בין הבתרים) ששלמות המירוק של חטא עץ הדעת (שבאמצעות מירוק זה תשוב ותשכון השכינה על הארץ כמו לפני חטא עץ הדעת) יתבצע על ידי הגלות במצרים, וכפי שמספרת זאת התורה (ספר בראשית, פרק טו פסוק ז): 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו - אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר – אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו - קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר (ה') לְאַבְרָם - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה. כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְ-ה-וָ-ה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר – לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי'. 
[23] 'וכל השביעיים חביבים' – מדרש ויקרא רבה, פרשה כט יא.
[24] ספר שמות, פרק ג פסוק יב: 'וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה'.
[25] ראה ספר שמות, פרק לב פסוק א ואילך.
[26] אודות תכלית ומטרת הבריאה – ראה להלן עמוד 50 ואילך.
[27] ולכן גם הגלות על חטא זה היא כה ארוכה, כאלפיים שנים, לעומת שבעים שנות גלות בלבד שהיו בעקבות החטאים שהביאו לחורבן בית המקדש הראשון. והתיקון לחטא זה של שנאת חינם הוא אהבת חינם. וכמרומז בשמה של חסידות חב"ד, חסידות ליובאוויטש  ליובא (luba) ברוסית זו אהבה  (בדומה ל-Love  באנגלית).
 



     
  בית חב"ד הודו  
     
לייבסיטי - בניית אתרים